גזר דין בתיק ת"פ 22801-06-13

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון שהוצג בבית המשפט ביום 7.1.14, ואשר כלל תיקון מהותי בכתב האישום, במספר אישומים כמפורט:

ב- 8.6.13 בערב, בעת שאשתו, יפה יפרח, ובנותיה, שהו בבית של אחותה שלומית, התקשר לבת, תמי ואיים כי יפגע באשתו באומרו לה: "תגידי לאמא שלך שהיום אם תגיע למושב, אני רוצח אותה";

ובכך שבמועד לא ידוע, כשבוע לפני כן, התפתח ויכוח בינו לבין אשתו ובהמשך תקף אותה שלא כדין בכך שסטר בפניה;

בכך שכחודשיים לפני כן, בעת שאשתו שהתה בבית של בתה שירן, התקשר אליה בכעס על כך שהוציאה כסף מהבנק ואיים עליה באומרו "אני ארצח אותך".

בכך שב- 19.10.13 בערב, התפתח ויכוח בינו לבין אשתו על רקע בקשתה לקבל כסף, ובהמשך תקף אותה שלא כדין בכך שדחף אותה לעבר הקיר והיכה בה בראשה במכות אגרוף וכשהבת הקטינה ילידת 2001, החלה לצעוק,  שאל אותה "מה את צועקת" ואחז בשיער ראשה ומשך אותה והטיח אותה בקיר. בהמשך, הגיעה הבת נופר, ילידת 9.4.95, שבאותו מועד היתה קטינה, והרחיקה מהמקום את אמה, ובתגובה תקף את נופר בכך שהיכה בה במכת אגרוף בלסת - שתי  עבירות של איומים, שתי עבירות של תקיפת בת זוג, ותקיפה של קטין על ידי אחראי.

על פי הסדר הטיעון התביעה עותרת ל- 6 חודשי מאסר שיכול לשאתם בעבודות שירות, אם ימצא כשיר, וכן מאסר מותנה והתחייבות, בעוד טיעוני הסניגור חופשיים.

לא נתבקש ולכן לא נתקבל תסקיר שירות המבחן.

עברו של  הנאשם נקי, הוא נהג אוטובוס, ומהאישור שהמציא עולה שהחל לעבוד בחברת גל-טל מובילים בע"מ ב-01.02.2014.

התובע מדגיש את חומרת הנסיבות בכך שתקף לא רק אשתו ואיים עליה, אלא גם את בנותיה הקטינות וכן שהיכה את האם בנוכחות הבת. כמו כן, טוען כי הואיל ולא נתבקש תסקיר, לא ניתן לטעון לאינטרס שיקום המצדיק חריגה לקולא מהמתחם העונשי הראוי.

התובע סבור כי האישום הרביעי הוא החמור יותר ואם באישומים הראשונים המתחם העונשי נע בין מאסר מותנה למספר חודשים בעבודות שירות, הרי שבגין התקיפה של הקטינות מדובר במתחם עונשי בין מספר חודשים ל- 18 ואפילו 24 חודשים ברף העליון, ומכאן, שבעתירתם ל- 6 חודשים בעבודות שירות עותרים למעשה למאסר החופף לרף התחתון של 6 חודשי מאסר באירועים האחרים. לדבריו, הסתפקו במינימום האפשרי במתחם העונשי הראוי  וכי לא ניתן להסתפק בפחות מכך לכשמדובר במי שמכה את בתו הקטינה בת 11. הסנגור טוען כי מדובר בעבירות שהן ברף התחתון והמתחם  העונשי ההולם נע בין מאסר מותנה למאסר. הואיל ובמקרה זה עברו נקי, הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה, היה עצור שלושה ימים ובהמשך שהה בתנאים מגבילים שמונה חודשים כשהוא נתון לצו פיקוח מעצרים, יש להסתפק בענישה מרתיעה צופה פני עתיד ולהימנע לחלוטין ממאסר. הנאשם, לדבריו, מפרנס עיקרי של משפחתו, אשתו נכה 100% ולה שלוש בנות שאינן ממנו אך סמוכות על שולחנו. אם ידון למאסר לא יוכל לפרנס את המשפחה וגם הן תפגענה. את טענתו באשר למצבו הכלכלי הקשה תמך במכתבים שונים ביניהם במכתב מהבנק, ופלט מחשב המעיד על חוב העומד על 300,000 ש"ח.

כל צד תמך טענותיו בפסיקה כדי להוכיח המתחם העונשי לו טוען.

התביעה מפנה לרע"פ 7575/13 קסה אינדלקאו נ' מדינת ישראל מיום 07.11.2013. באותו עניין המבקש הורשע עפ"י הודאתו בתקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת לחבלה של ממש: תקף את אשתו בפניה וגרם לה המטומה מתחת לעיניים. נתקבלו חמישה תסקירים המעידים על ניסיון לשלבו במסגרת שיקומית שלא צלח, כמו כן היו לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ולכן נגזר דינו לשמונה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. ערעור לביהמ"ש מחוזי נדחה. כב' השופט ג'ובראן לא נעתר לבקשה והוסיף כי העונש שנגזר עליו באותן נסיבות אינו חורג ואף הולם את המדיניות העונשית המקובלת בעבירות מהן אלה, זאת גם בהתעלם מתסקירי המבחן השליליים. ציין כי לגישתו יש לנקוט במדיניות ענישה קפדנית כלפי נאשמים בעבירות אלימות במשפחה, ודאי לכשמדובר בעבירות חוזרות של בעל כלפי אשתו בביתם. כמו כן, מפנה לרע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל מיום 25.06.2008. המבקש הגיע לבית בת זוגו ממנה חי בנפרד כדי להחזיר את ביתם אליה, התפתח ויכוח במהלכו איים עלייה. ביהמ"ש השלום גזר דינו ל-12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשים מאסר מותנה, קנס בסך 5,000 ש"ח והתחייבות בסך 5,000 ש"ח. ביהמ"ש מחוזי לא התערב בעונש למרות עברו הנקי של הנאשם. ביהמ"ש עליון דחה הבקשה והעיר כי בנסיבות אותו מקרה לא מצא כל סטייה מנורמות הענישה המקובלת. וכן, רע"פ 7951/10 גוני ניב נ' מדינת ישראל מיום 02.11.2010. מותב זה דן המבקש בגין איומים על אשתו ובהמשך תקיפתה בכך שסטר בפניה ולאחר מכן נטל סכין, הצמידו לצווארה ואיים כי יהרוג אותה בהמשך רדף אחריה כשהסכין בידו, תוך השמעת איומים על חייה, הנאשם נשלח להוסטל לטיפול בגברים אלימים, אך הניסיון הטיפולי לא עלה יפה והופסק, שכן לא שיתף פעולה והתנהג באופן בעייתי, ולכן למרות הנזקקות שירות המבחן נמנעו מהמלצה טיפולית. כמו כן למבקש היו שתי הרשעות קודמות בעבירות שונות. למרות שהמתלוננת ואימה ביקשו כי אמחל לו ציינתי כי את הבקשה יש לבחון בתסמונת "האישה המוכה" וכי על ביהמ"ש להעביר מסר עונשי מרתיע בעיקר כשקיים חשש להישנות מעשים אלימים בעתיד, ולכן מבלי למצות עמו הדין עד תום בשל מצוקה כלכלית של המשפחה, גזרתי דינו לעשרה חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר מותנה והתחייבות בסך 12,000 ש"ח.

ערעור לביהמ"ש מחוזי נדחה וביהמ"ש עליון (כב' השופט רובינשטיין) לא מצא ליתן רשות ערעור ואף הוסיף כי ביהמ"ש הביא בחשבון את דעת המתלוננת ולכן לא מיצה עמו חומרת הדין, " אכן קולו של נפגע העבירה, קול חשוב הוא, ואוזני ביהמ"ש כרויות לו... ואולם, רצונו הוא אחד מיני שיקולים שעל ביהמ"ש לשקול. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים עת מדובר בקורבן שתלותו במבצע העבירה רבה, ישנו חשש אינהרנטי שרצונו מוטה מסיבות כאלה ואחרות, כפי שציין ביהמ"ש השלום".

הסניגור הפנה לרע"פ 7720/12 פלוני נ' מדינת ישראל. שם המבקש הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת בן משפחה הגורמת חבלה של ממש, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש. שירות המבחן המליצו על אי הרשעה ולכן ביהמ"ש ביטל ההרשעה תוך שמציין התרשמותו בחיוב מתרומתו של המבקש למדינה, עברו הנורמטיבי, פעילותו למען הקהילה, היותו אב אכפתי המטפל בבן הסובל מבעיות רגשיות, כמו כן נתן דעתו לטיפול הפרטני והזוגי שעבר ולנטילת אחריות מידית על מעשיו ולכך שאם יורשע יאבד משרתו. ביהמ"ש מחוזי קיבל את ערעור המדינה ובשל חומרת המעשים הרשיעו והשיב הדיון לביהמ"ש שלום לצורך גזירת הדין. ביהמ"ש הטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים, מאסר מותנה וצו של"צ בהיקף של 200 שעות. כתוצאה מכך הושעה מתפקידו ע"י נציב שירות המדינה. ביהמ"ש העליון (כב' השופט רובינשטיין) נתן רשות וציין לגופו של עניין כי למרות אופיו החיובי והיותו מחנך ומנהל ביה"ס, משמילא תפקידים בצה"ל, הקים בהתנדבות מרכז יום לנוער בסיכון ובשנים האחרונות עובד בגוף ממלכתי, למרות המלצת שירות המבחן ונטילת האחריות והעדר דפוסים אלימים, פסק הדין של ביהמ"ש מחוזי מאזן באופן נאות השיקולים, ונוכח האלימות הקשה בה נקט במספר הזדמנויות היה מקום להרשעה המהווה גורם מרתיע: "גובר האינטרס הציבורי בדבר הצורך בהשמעת אמירה ברורה המוקיעה מעשים אלו. יודגש כי לעבירות שביצע המבקש נודעת חומרה יתרה דווקא בשל העובדה שהוא מכהן בתפקידים ציבוריים חינוכיים". כדברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 1107/06 י.ע נ' מדינת ישראל: " קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה להילחם בנגע של האלימות בכלל ואלימות בתוך המשפחה בפרט. נוכח תופעת האלימות שפשטה בקרבנו, על מערכת המשפט להיות רגישה לצרכיה של החברה, שבמסגרתה היא פועלת, ומשכך עליה להקפיד הקפדה יתרה, כי הענישה תהיה הולמת ויעילה".

ולכן ציין כי אפילו יש חשש למקום העבודה,  המאזן איננו נוטה לקבל הבקשה.

כמו כן הפנה לפ. 8196/05 מחוזי ב"ש מ'י נגד פחימה יעקב, מיום 26.1.06 בו נדון במסגרת הסדר בעבירות של  תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות , כליאת שווא, פגיעה בפרטיות והטרדה, למאסר מותנה, של"צ וצו מבחן.  באותו ענין הייתה המלצה של שירות המבחן להימנע ממאסר, לאחר ששיתף פעולה עמם. מדובר במי ששירת בצה"ל, עבד באופן מסודר, המתלוננת הביעה רצון לשקם הקשר עמו, הוא לקח אחריות והביע חרטה.

יתר פסקי הדין שהמציא הסניגור הם של בתי משפט שלום שונים וניתנו בטרם נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 שנכנס לתוקף, ביולי 2012, שעניינו  הבניית שיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת הדין.  בתיקון נקבע כי בכל מקרה העיקרון המנחה  הינו עקרון ההלימה, כלומר יחס הולם בין חומרת המעשה , נסיבותיו ומידת האשם , לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם .

המחוקק מצא כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק  כי על ביהמ"ש לקבוע המתחם העונשי ההולם , תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע , במידת הפגיעה, ובמדיניות הענישה הנהוגה.  כמו כן יתחשב  בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ולאחר קביעת המתחם ההולם ישקול נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כגון נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. בימ"ש רשאי לחרוג מן העונש ההולם ,מחד בשל שיקולי שיקום ,ומאידך ,בשל שיקולי  ההגנה על שלום הציבור.

אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, בימ"ש יחמיר  אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין,  ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית בלבד, כגון תסקיר שרות המבחן, או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.